מערכת הלב וכלי הדם — Cardiovascular System

הדם כמוביל: הדם נמצא כמעט בכל חלק בגוף האדם, כל תא חי בגוף האדם זוכה למגע ישיר עם נוזל זה.

1. הובלת גזים – המערכת מובילה חמצן מהריאות לכל רקמות הגוף ומסלקת פחמן דו חמצני מכל רקמות הגוף אל הריאות. מבנה הריאה דומה לאשכולות מסועפים של "שקיקי אוויר" זעירים, שנקראים: נאדיות. הדם המגיע לריאות מתפזר שם על-פני 300 מיליון הנאדיות בעזרת רשת נימים צפופה. רשת נימים זו מביאה את הדם סמוך מאוד לקרום הנאדית, וכך היא מאפשרת חילוף גזים בתהליך של פעפוע ומובילה חמצן (O2) מהריאות אל כל תא ותא, ומסלקת פחמן דו חמצני (CO2) מהתאים אל הריאות.

2. הובלת מזון וסילוק חומרי פסולת – המערכת מובילה חומרי מזון הדרושים לרקמות ממערכת העיכול וממאגרי המזון הקיימים בגוף (שומן) לרקמות השונות. פירוק מזון וספיגת חומרי מזון ומים לדם מתרחשים במערכת העיכול, יש פירוק כימי של המזון, למולקולות קטנטנות (לדוגמה: גלוקוז), המולקולות הקטנטנות מסוגלות לחצות את דופן צינור העיכול ולהיקלט בדם. מרגע שהתפרקו הן יכולות לעבור למערכת הדם ע"י רשת נימים המפוזרת על כל המעי. המערכת אחראית גם על סילוק חומרי פסולת הנוצרים ברקמות החוצה מהגוף. הסילוק נעשה דרך הכליות והכבד. לכליות ולכבד נכנס דם המכיל חומרי פסולת ואיברים אלו מוציאים את חומרי הפסולת מהדם. הכליות מפרישות את חומרי הפסולת לצינורות השתן, והכבד לצינורות המרה.

3. העברת הורמונים – הורמון הוא חומר מיוחד המיוצר ע"י בלוטה. ההורמון זורם בזרם הדם ומגיע אל איברי המטרה. הורמון משמש כ"שליח" לתקשורת כימית בין תאים, משפיע על תפקוד מערכות או איברים שונים באורגניזם. לדוגמא: הורמון ADH המופרש מבלוטת המוח נישא בדם ומגיע לכליות שהן איבר המטרה וגורם להשפעה עליהם לגבי כמות השתן.

4. הגנה – תפקידם של תאי הדם הלבנים הוא להילחם ולנטרל זיהומים שונים (פתוגנים) החודרים למחזור הדם.

5. רקמת הדם אחראית על קרישת הדם, כדי למנוע דימום בעת פציעה. בנוזל הדם קיימים חומרים המפעילים את תהליך הקרישה באזורים בהם דופן כלי הדם נפגעת. לטסיות הדם תפקיד משמעותי בהתחלת תהליך הקרישה.

6. שמירה על סביבה פנימית קבועה – הומיאוסטזיס.

הדם עוזר לשמור על סביבה פנימית קבועה המאפשרת חיים, זה שמירה על ריכוז המלחים, רמת החומציות וטמפרטורה קבועה. לדוגמה, כאשר טמפרטורת הגוף עולה, כלי הדם הקרובים לעור מתרחבים, וזרימת הדם סמוך לעור מתגברת. הדם החם מגיע מתוך הגוף, מאבד חום סמוך לעור וחוזר בטמפרטורה נמוכה יותר לרקמות הפנימיות של הגוף.

הרכב המערכת:

• לב – משאבה המזרימה את הדם בתוך כלי הדם.
• כלי דם – עורקים, ורידים ונימים.
• דם – גופיפים.

לאדם מבוגר יש כ-5-6 ליטר דם (אצל נשים נפח הדם הממוצע עומד על כמות קטנה יותר, 4-5 ליטרים). הטמפרטורה שלו היא סביב 38 מעלות וה-pH שלו הוא 7.35-7.45.

הדם מורכב משני מרכיבים עיקריים:

1. 45% מנפח הדם מורכב מתאי דם.
2. 55% מנפח הדם הוא הפלסמה, נוזל הדם.

היחס ביניהם נקרא המטוקריט (HEMATOCRIT)

הפלסמה מהווה 55% מכלל נפח הדם ומקנה לו את אופיו הנוזלי. נוזל הדם מכיל 90% מים, 8% חלבונים, 2% חומרים מומסים שונים.

שלושת החלבונים הנמצאים בפלסמה בכמות הרבה ביותר הם:

• אלבומין – חלבון נפוץ בפלסמה (54% מחלבוני הפלסמה). יש לו חשיבות בחילוף החומרים בין הנימים לרקמות בכך ששומר על הלחץ האוסמוטי בכלי הדם. חוסר אלבומין גורם לבצקת ברקמות.
• גלובולין (נוגדנים) – 38% מחלבוני הפלסמה. גלובולינים מסוימים מתפקדים כנוגדנים (אימונוגלובולינים), אחרים אחראים להעברת ליפידים, ברזל או נחושת בדם. הם מעורבים באלרגיות, במלחמה בזיהומים ובמחלות אוטואימוניות.
• פיברינוגן – 7% מחלבוני הפלזמה. לחלבון זה תפקיד בקרישת הדם.

סרום- נוזל פלסמה ממנו ניקו את הפיברינוגן והחלבונים האחרים שיכולים לגרום לקרישה.

בפלסמה נמצאים חומרים בנוסף לחלבונים כגון: חומרי מזון (גלוקוז, חומצות שומן וחומצות אמיניות), מלחים (נתרן, אשלגן, סידן, כלור, מגנזיום), גזים, הורמונים ועוד.

ישנם שלושה סוגים שונים של תאי דם: כדוריות דם אדומות, תאי דם לבנים וטסיות הדם.

כל גופיפי הדם מיוצרים במח העצם.

כדוריות דם אדומות – אריתרוציטים (ERYTHROCYTES)

במיליליטר מעוקב של דם ישנם כ-5-6 מיליון תאי דם אדומים. תאי דם אדומים חיים בין 105 ל-120 יום. מקום התפרקותם הוא בטחול ובכבד. תא זה הוא תא במבנה של דיסקית - חסר גרעין ומלא בחלבון הנקרא המוגלובין (בכל תא דם אדום יש 280 מיליון מולקולות המוגלובין). ההמוגלובין הוא הגורם הקושר אליו את מולקולות החמצן וחלק מהפחד"ח על ידי אטומי הברזל הנמצאים עליו. התפקיד העיקרי של תאי הדם האדומים הוא – להוביל חמצן מהריאות לתאי הגוף, להוביל פד"ח ויוני מימן מתאי הגוף לאיברי ההפרשה.

לויקוציטים (LEUKOCYTES)

תפקידם העיקרי הוא השמדת פולשים זרים כמו חיידקים.

לכן מהווים את החלק המרכזי ביותר של מערכת החיסון. תאים אלו לא נמצאים אך ורק בזרם הדם אלא הם נודדים גם במרווח הבין-תאי לצורך תקיפת פולשים זרים וסילוק תאים שנהרסו.

בניגוד לתאים האדומים, שכולם זהים זה למבנה ובתפקיד, התאים הלבנים נבדלים זה מזה במבנה ובתפקיד, ומחולקים ל-5 תת-קבוצות:

1. נויטרופילים – הקבוצה הגדולה ביותר. אחראית על טיפול בזיהומים חיידקיים.
2. באזופילים- התאים הלבנים האחראיים על התהליכים אלרגיים.
3. אאוזינופילים- משתתפים בתהליכים שונים: זיהומים, אלרגיה, אסתמה.
4. מונוציטים- אחראים על התמודדות עם זיהומים נגיפים, פטרייתיים וחיידקיים.
5. לימפוציטים- אחראים על טיפול בנגיפים או חיידקים ממושכים.

מספר תאי דם לבנים עולה ← עדות למחלה!

פגיעה בכלי דם תגרום לדימומים, מצב זה ללא טיפול יביא לפגיעה במערכת ההובלה ובגוף כולו. תפקיד טסיות הדם הוא לאטום את מקור הפציעה ולמנוע מהדימומים להימשך עד התחדשות הרקמה. טסיות דם הן שברי תאים חסרי גרעין והקטנים ביותר בזרם הדם.

תחילת התהליך קשור בנזק מקומי ברקמה מסוימת (שכבה חד-תאית צפופה) של כלי הדם בה.

הטרומבוציטים לא נמצאים במצב פעיל בדם אלא משופעלים רק כאשר הם מזהים פגיעה בתאי האנדותל ואז הם נצמדים ומצטברות במקום בו כלי הדם נפגע, סותמות את החור כמו "פקק" ומפרישות חומרים המעודדים ריפוי פצעים, כמו "סרוטונין" הגורם לכיווץ כלי הדם. אורך חייהן נע בין שבוע ל-10 ימים ובסופם מעוכלות בטחול.

במקביל: א. מתחילה אגרגציה - הצטופפות טרומבוציטים אלה לאלה. ב. הפעלת גורמי הקרישה בפלזמה עד להיווצרות רשת פיברין שנוצרת כתוצאה משפעול של החלבון פיברינוגן.

רשת פיברין - FIBRIN – חלבון זה יוצר באזור המדמם רשת חזקה הלוכדת כדוריות דם הנקרות בדרכה, אוגדת אותם ויוצרת קריש.

פיברינוליזיס – פירוק פיברין

כמו בכל מערכת אחרת בגוף גם למערכת הקרישה ישנה מערכת המנוגדת לה ושומרת על איזון - היא המערכת הפיברינוליטית אשר יודעת לפרק קרישי דם. תהליך זה נעשה בזכות שפעול של חלבון בשם פלסמינוגן שהופך לפלסמין.

עמ' 30

תכונה הנקבעת באמצעות אנטיגן. אנטיגן הוא מבנה סוכרי/חלבוני/שומני המצוי על כדורית הדם האדומה (= מולקולה המסמנת את התא – תכונת זהות). למרות שיש כ-100 אנטיגנים שונים על תאי דם אדומים, יש שני אנטיגנים עיקריים שלפיהם נקבע סוג הדם – A,B.

אנטיגן נוסף נקרא אנטיגן Rh (רזוס) וגם הוא נמצא על תא דם אדום. אדם שלו תא דם עם אנטיגן זה יסומן כ(+) ואילו אדם ללא אנטיגן זה יסומן כ(-). אנטיגן זה נפוץ ב-85% מהאוכלוסייה.

בכל סוג דם קיימים נוגדנים לאנטיגנים האחרים. נוגדנים אלו מצויים בפלזמה ומשמשים כהגנה מפני גורמים זרים. אנטיגנים לא מוכרים הם גורמים זרים לגוף. אדם ולו סוג דם עם Rh חיובי יכול לקבל גם סוג דם Rh שליליים וגם חיוביים. אדם בעל Rh שלילי יוכל לקבל Rh חיובי פעם אחת, לאחר מכן יתחיל אותו אדם לפתח נוגדנים (תגובה חיסונית) והדבר יוביל להרס תאי דם אדומים.

O הוא התורם האוניברסלי, ו-AB הוא המקבל האוניברסלי.

בגלל הנוגדנים אי אפשר לתת לכל אדם את כל סוגי הדם מכיוון שכל סוג דם עם אנטיגנים שונים משלו, הגוף יפעיל תגובה חיסונית כנגד אנטיגנים אלו. לכן רק סוגי דם בעלי אותו האנטיגן (אותם נוגדנים) יכולים לקבל אחד מהשני תרומות דם. לסוג דם O אין אנטיגנים בכלל ולכן יש לו את כל הנוגדנים, ואילו לסוג AB יש את שני האנטיגנים ואין לו בכלל נוגדנים. במקרים חריגים בהם לא ידוע סוג דם, נותנים סוג דם O-.

סוג הדם	ממי יכול לקבל	למי יכול לתת
A	A, O	AB, A
B	B, O	AB, B
AB	מכולם	AB
O	O	לכולם

---

שכבות כלי הדם:

1. Tunica adventitia שכבה חיצונית – רקמת חיבור הבנויה מקולגן ומקנה חוזק וצורה. בשכבה זו עובר ה-VASA VASORUM, זו מערכת כלי דם קטנים המזינה את התאים המרכיבים את דפנות כלי הדם הגדולים.

2. Tunica media שכבה אמצעית – שכבת שריר שעוטפת את כלי הדם בצורה מעגלית. סיבי שריר אלו מעוצבבים על ידי עצבים והם בעלי יכולת אלסטית ואפשרות לשינוי קוטר כלי הדם.

3. Tunica intima (Endothel) שכבה פנימית – שכבת ציפוי חד-תאית צפופה שבאה במגע עם הדם. היא קיימת בכל סוגי כלי הדם. היא מורכבת מתאי אנדותל, והנימים בנויים משכבה זו בלבד.

עמ' 31

כלי הדם בגוף מתחלקים ל:

עורקים - ARTERY, כלי דם המזרימים דם מהלב אל תאי הגוף. רובם מזרימים דם עשיר בחמצן, למעט עורק הריאה המזרים דם לא מחומצן מהלב לריאות. לכן, כלי דם יוגדר לפי כיוון הזרימה שלו ולא לפי ריכוז החמצן שבו. משום שרוב העורקים מזרימים דם עשיר בחמצן, צבע הדם בעורקים הוא אדום בהיר.

העורקים חבויים ולא ניתן לראותם בולטים מתחת לעור. שכבת המדיה בעורקים עבה יחסית, ובעלת יכולת כיווץ שיש בה צורך על מנת לעמוד בלחצים גבוהים.

ורידים - VEIN, כלי דם שמנקז דם מאיברי הגוף אל הלב ורובם מעבירים דם עני בחמצן אל הלב (מלבד כמה ורידים יוצאי דופן, ביניהם וריד הריאה). בשל הלחץ הנמוך יותר בוורידים, השכבה השרירית דקה יותר. צבעם הכחלחל נובע מחדירות האור דרך העור וכלי הדם.

עקרונות זרימת דם בוורידים:

בניגוד לעורקים שבהם הלחץ גבוה ומהירות זרימת הדם משתנה, בוורידים הלחץ נמוך, מהירות הזרימה איטית וחלק מהדם זורם נגד כוח הכבידה. יש כמה מנגנונים שמאפשרים את חזרתו ללב:

• שסתומים חד כיווניים – נמצאים בוורידים ומונעים חזרה של דם לכיוון ממנו הוא בא.
• שרירי השלד, בעת תנועה, מפעילים לחץ על הוורידים ולמעשה סוחטים אותם. היות ותנועת הדם היא לכיוון אחד בלבד, הוא יזרום לעבר השסתום הבא שייפתח ויכיל את הכמות הבאה. (קשור לקימה מהירה אצל אנשים בעלי מסת שריר גפיים נמוכה שמתעלפים בקלות)
• מערכת סגורה – אין אוויר, רק נוזל. מאפשר ניצול של כוח ואקום.
• ואקום ניקוז – מתקיימת משיכה של נוזלים לכיוון ריקון הלב בעת מילוי העליות, בעת ריקון החדרים לכלי הדם וחוזר חלילה.
• תת לחץ בבית החזה – בזמן שאיפה נוצר תת לחץ בבית החזה ולכן הדם בוורידים נשאב אל העלייה הימנית (הדם זורם לכיוון עם לחץ נמוך).

תהליך הנשימה, כשלעצמו לא מיועד להחזר הוורידי, בעל השפעה משמעותית. בתחילת השאיפה הלחץ בבית החזה יורד משמעותית ומוביל לכניסת אוויר, ובנוסף על כך נוצר תת לחץ בוורידים המרכזיים אשר מושך את הדם מהם לעבר הלב, מעין פעולת יניקה.

(במקרים של ניפוח יתר של בית החזה, אנו מונעים מאותו תת לחץ להיווצר וכך אנו מונעים את החזר הוורידי, ויתרה מכך, גם חוסמים את הוורידים המרכזיים כך שהלב מוזן בכמות מופחתת של דם.)

נימים - CAPILARY, רשת כלי דם זעירים העוברים בין תאי הרקמות. אלה כלי הדם הקטנים ביותר במחזור הדם והם מגיעים לכל תא בגוף. רק בנימים מתרחש למעשה חילוף החומרים/גזים אפקטיבי, בהם קיר תא אנדותל צפוף בלבד וזאת כדי לאפשר חילוף גזים עם תאי הגוף. קצב הזרימה בהם איטי, על מנת לאפשר חילוף גזים יעיל. אורכם הכולל של נימי הגוף הוא כ-96,000 ק"מ.

השליטה העצבית על כלי הדם:

מערכת כלי הדם (עורקים וורידים) מעוצבבים ע"י מערכת העצבים האוטונומית- הסימפטטית והפרא-סימפטטית (עצב הוואגוס) ועמוסים ברצפטורים המגורים ע"י הורמונים שונים.

מרכז השליטה נמצא בגזע המוח ומווסת את הלחץ בכלי הדם.

מושגים חשובים:

• דופק - הלמת הדם על דפנות כלי הדם. מכיוון שהעורקים מתנפחים בזמן הסיסטולה (הלחץ המקסימלי) עקב כניסת דם מהלב לעורקים, ניתן לחוש ולהעריך את הלמות דופק המטופל.
• לחץ דם - הלחץ שהדם מפעיל בתוך העורקים. הלחץ המקסימלי יהיה לחץ דם סיסטולי והלחץ המינימלי הוא לחץ דם דיאסטולי. (ל"ד תקין: 90-120 ממ"כ סיסטולי, 60-80 ממ"כ דיאסטולי)
• לחץ דופק (PP – Pulse Pressure) - ההפרש בין ל"ד סיסטולי לדיאסטולי (תקין: כ-30).
• לחץ עורקי ממוצע - לחץ דיאסטולי + שליש PP.

לחץ הדם מושפע מנפח הדם וקוטר כלי הדם.

הלב הינו שק שרירי הממוקם במרכז המדיאסטינום (החלל שבין הריאות במרכז החזה) מאחורי עצם הסטרנום, כשחוד הלב נוטה שמאלה. גודלו כאגרוף, ומשקלו נע בין 200-400 גרם.

הלב עטוף בקרום עמיד שנקרא קרום הלב (Pericardium) (סביב = Peri, לב = Card).

הלב מורכב מכמה שכבות:

Pericardium שק הלב- הלב עטוף בשק סיבי. חלקו הפנימי של הפריקרד מדופן ברקמת סרוזה, רקמה סיבית, לא אלסטית וקשוחה המרכיבה 2 שכבות- חיצונית ופנימית. בין 2 שכבות אלו, ישנו חלל ובו יש כ-15 סמ"ק של נוזל פריקרדיאלי - מטרתו להגן ולמנוע שחיקה של הקרום.

דופן הלב- מורכב מ-3 רקמות כאשר האמצעית והמסיבית מביניהן הינה רקמת שריר:

1. Epicardium- שכבת הסרוזה הפנימית (חלק משק הלב).
2. Myocardium- שכבת תאי שריר הלב (מיוציטים) אחראית על פעימות הלב ועל שליחת דם עוצמתית ובלתי נפסקת לכל חלקי הגוף. כל זה מתאפשר בזכות תכונותיו הייחודיות. התאים מאוגדים בקבוצות ומתכווצים בתאום וכך גורמים לכיווץ מכמה כיוונים במקביל.
3. Endocardium- השכבה הפנימית של שריר הלב המצפה את החדרים וכלי הדם (תאי אנדותל המונעים קרישה).

הלב מחולק לאורכו לשניים ע"י מחיצה - SEPTUM. כל מחצית מחולקת גם כן לשניים ע"י מסתמים חד כיווניים, ובכך נוצרים בלב 4 מדורים. המחיצה מאפשרת הפרדה בין המשאבה הימנית, העניה בחמצן, למשאבה השמאלית, העשירה בחמצן. שתי המשאבות פועלות בתיאום.

החללים שמעל המסתמים נקראים עליות – ATRIUM. העליות מנקזות דם מהוורידים הגדולים ועשויות רקמת שריר עדינה יחסית היות ואינן עומדות בעומס עבודה רב.

ואלו שמתחת למסתמים נקראים חדרים – VENTRICLES.

החדרים בעלי שריר עבה ומפותח היות ועליהם לדחוס דם דרך העורקים אל רקמות הגוף. חדר שמאל עב פי 2-3 מחדר ימין, משום שהוא מזרים דם אל כל הגוף, בניגוד לחדר ימין שמזרים דם לריאות בלבד.

תפקיד המסתמים בלב הוא לגרום לזרימת דם חד כיוונית בזמן התכווצות הלב.

מסתמים (Valves):

Atrioventricular valves: מפרידים בין העליות לחדרים

1. Mitral Valve דו-צניפי - מפריד בין עליה לחדר שמאל. בנוי מ-2 מפרשים.
2. Tricuspid Valve תלת-צניפי - מפריד בין עליה לחדר ימין. בנוי מ-3 מפרשים.

מפרידים בין חדרי הלב לכלי הדם: מסתמי ירח - semilunar valves, משום שהם בנויים משלושה עלים דמויי חצי סהר.

1. Aortic Valve מסתם אבי העורקים. מפריד בין חדר שמאל לאבי העורקים.
2. Pulmonary Valve מסתם עורק הריאה. מפריד בין חדר ימין לעורק הריאה.

למסתמים שרירים המניעים אותם- שרירים "פפילריים" הנמצאים בתחתית החדרים ומתחברים למסתמים בעזרת מיתרים הנקראים chordae tendineae.

עמ' 32

מחזורי הדם:

הדם בגוף זורם במעגל סגור שחוזר על עצמו כל הזמן: מהלב אל הגוף וחזרה אל הלב.

מקובל לחלק את מחזור הדם למחזור הדם הגדול Systemic Cycle ולמחזור הקטן Pulmonary Cycle.

המחזור הגדול – מזרים דם מהלב אל כל תאי הגוף. לאחר שהדם העשיר בחמצן מגיע מן הריאות אל העלייה השמאלית של הלב, הוא עובר אל החדר השמאלי של הלב. משם הוא מוזרם אל הגוף דרך אבי העורקים.

הדם העשיר בחמצן זורם בעורקים ובסופו של דבר מגיע לנימים, שם מתבצע חילוף גזים עם התאים, כאשר חמצן עובר לתאים ופחמן דו חמצני עובר לזרום הדם.

המחזור הקטן – הריאתי, מקשר בין הלב לריאות. הדם העשיר בפחמן דו חמצני החוזר מכל חלקי הגוף (עני בחמצן), נכנס אל העלייה הימנית ועובר לחדר הימני. משם הוא יוצא מהלב וזורם בעורק הריאה אל נימי הריאה. בנימים אלה החמצן מפעפע מהריאות אל הדם, והפחמן הדו חמצני עובר מהדם אל הנאדיות ומשם החוצה בנשיפה. הדם העשיר בחמצן חוזר אל הלב מהריאות דרך וריד הריאה, והוא שוב נכנס לעלייה שמאל ומתחיל את המחזור הגדול וחוזר חלילה.

עמ' 33

הלב עצמו מורכב משכבת שריר עבה הפועלת ללא הרף. רקמה זו, ככל רקמה אחרת בגוף, דורשת אספקת דם וחמצן על מנת לתפקד.

דופן הלב עבה מכדי לספוג את חומרי המזון והחמצן העוברים דרך העליות והחדרים ועל כן זקוק הלב למערכת דם משל עצמו הכוללת עורקים, נימים וורידים. אספקת דם זו מגיעה מכלי דם המקיפים ועוטפים את הלב בצורה המזכירה כתר ועל כן הם נקראים העורקים הכליליים או בשמם הלועזי- coronary arteries (קורונה=כתר, כליל=כתר, משום שהם מכתרים את הלב). העורקים מתפצלים ומסתעפים ככל שאדם מתבגר.

אלו העורקים העיקריים:

• העורק הכלילי הימני- יוצא מפתח מסתם אבי העורקים, מתפצל בהמשכו לעורקיקים. מזין לרוב את החדר הימני, את מערכות הולכת החשמל הלבבית וכן את עלייה ימין.
• העורק הכלילי השמאלי- יוצא מפתח כמו העורק הכלילי הימני, מתפצל לשני עורקים ראשיים, האחד מזין את חדר שמאל ואת המחיצה (septum), והשני מזין את חדר שמאל ותחתית הלב.

מצב של חסימה באחד מהעורקים הללו נקרא אוטם בשריר הלב (התקף לב). חסימה של אחד העורקים תוביל לחוסר אספקת דם לחלק מרקמת הלב, דבר שיוביל לנמק ולמוות הרקמה.

ללב יש מערכת הולכה חשמלית עצמאית - Autorhythmic Fibers – היא גורמת ללב לפעום בקצב סדיר ויעיל. היא יוצרת בקצב סדיר דחפים עצביים הגורמים לשריר הלב להתכווץ, ומובילה את הדחפים לחלקיו השונים של הלב.

בלב קיימים שני קוצבים אשר הם האחראים על ייצור הגל החשמלי אשר מוביל לכיווץ שריר הלב.

קוצבי הלב הם למעשה קבוצת תאים בעלי יכולת ליצור גל חשמלי באופן מסונכרן ועצמאי.

הקוצב הראשי S.A NODE- זהו הקוצב הראשי ועיקרי של הלב. בו מתחיל להיווצר הדחף החשמלי (נקרא גם פוטנציאל) אשר לבסוף יוביל לכיווץ מלא של שריר הלב. מיקומו בעלייה הימנית באזור כניסת הוריד הנבוב העליון. מספר הדחפים שנותן הקוצב הראשי הוא 60-100 (קצב הלב התקין).

הקוצב המשני A.V NODE- מיקומו במחיצה השרירית בצומת שבין שתי העליות לחדרים. משמש בעיקר כתחנת ממסר חשמלית אשר משהה את הגל החשמלי המגיע אליו מה-S.A NODE לפני הגעתו לחדרים. השהיית הזרם הזה מאפשרת את כיווץ העליות לפני החדרים. במצב תקין, העליות מתכווצות כשנייה לפני החדרים.

צרור היס- אלו הם קבוצת תאי שריר לב ארוכים העוברים לאורך המחיצה שבין החדרים, ומתפצלים ל-2 ענפים – ימני ושמאלי. משם הם מסתעפים למערכת סיבים.

סיבי "פורקינייה" – סיבים אלו מסתעפים בשטח חדרי הלב, מתחת לשכבת האנדוקרד, ומגיעים לכל תא בלב.

תאים אלו רחבים יותר מתאי שריר הלב, ולכן מעבירים שדר חשמלי בצורה מהירה יותר מתאי שריר הלב.

מרכיבי הפעימה

הפעולה החשמלית (עצבית) יוצרת פעולה מכאנית של פעימה.

סיסטולה - Systole - הזמן בו החדרים מתכווצים (העליות רפויות) – הפעולה מתחילה מה-APEX (חוד הלב) כלפי מעלה לאפשר סחיטה יעילה אל כלי הדם הנמצאים בחלקו העליון של הלב. הכיוון גורם לעליית הלחץ בחדר ובכך לסגירת המסתמים בין העליות לחדרים ובמקביל לפתיחת המסתמים בין החדרים לכלי הדם.

דיאסטולה - Diastole - הזמן בו חדרי הלב נרפים. הלחץ בעליות המלאות בדם עולה על הלחץ בחדרים כך שרוב הדם זורם אל החדרים דרך המסתמים. לאחר מכן ישנו כיווץ עליות (סיסטולת העליות, Atrial Kick) בכדי לדחוף לחדרים 10%-15% דם נוסף.

דיאסטולה נמשכת כמעט פי שניים מהסיסטולה!

תפוקת הלב (Cardiac Output) = מונח המתאר את נפח הדם הנשאב ע"י הלב בדקה. תפוקת הלב אינה מדד קבוע אצל כל אדם והיא מווסתת ע"י שינוי בנפח הפעימה ומספר הפעימות. נפח פעימה (Stroke Volume) הוא מונח המתאר את כמות הדם המוזרמת מהלב בכל פעימה.

תפוקת לב = נפח פעימה X מספר פעימות בדקה

נפח פעימה ממוצע הוא 70 מ"ל, וקצב לב תקין הוא 60-100 פעימות, כך ניתן לחשב שתפוקת לב תקינה נעה בין 4,200-7,000 מ"ל לדקה. זהו מדד חשוב ליעילות הלב המעיד על זילוח דם תקין לרקמות.

תפוקת הלב עולה בעת פעילות גופנית (אפילו פי 4 ויותר). אימון גופני לאורך זמן מחזק את שריר הלב ומגביר את עוצמת ההתכווצות שלו, כך שנפח הפעימה עולה.

עמ' 34

עמ' 35

---