מערכת ההפרשה — Excretory System

אורכן כ-12 ס"מ, רוחבן כ-7 ס"מ, צורתן כצורת שעועית, ממוקמות משני צידי עמוד השדרה, צמודות לקיר האחורי של חלל הבטן, בגובה הגב התחתון. הכליה הימנית נמוכה מעט מהשמאלית, משום מיקומה מתחת לכבד.

תפקיד: סינון הדם מחומרי פסולת שנפלטו מרקמות הגוף וויסות מאזן הנוזלים בגוף ע"י יצירת שתן. תפקוד הכליות הוא קריטי לשמירה על ההומיאוסטזיס (במיוחד לחץ דם).

בנוסף, הכליה מייצרת הורמונים המגיעים אל זרם הדם:

א. אריתרופואטין- הורמון הדרוש לשם ייצור תאי דם אדומים במח העצם. חוסר בהורמון יגרום לאנמיה.

ב. רנין- הורמון שמטרתו לווסת את לחץ הדם. אם לחץ הדם יורד (לדוגמה בהתייבשות) גם לחץ הדם בעורק הכליה יורד. בתגובה לירידת לחץ הדם הכליה מפרישה רנין. הרנין גורם לייצור הורמונים אחרים המכווצים את העורקים ועל ידי כך מעלים את לחץ הדם.

ג. ויטמין D- הגוף יכול לקבל ויטמין D וגם לייצר אותו בעצמו. "קו הייצור" של ויטמין זה מתחיל בעור (תהליך הדורש את אור השמש), ממשיך לכבד ומסתיים בכליות. הויטמין מגביר את ספיגת הסידן והזרחן ממערכת העיכול ומעודד כניסת סידן וזרחן לעצם.

הנפרון: היחידה התפקודית בכליה המייצרת שתן. כל כליה מכילה כמיליון נפרונים.

שופכנים: 2 צינורות דקים המובילים שתן מאגן הכליה לשלפוחית השתן. הובלת השתן נעשית בתנועה פריסטלטית ולא על ידי כוח הכבידה. אורכם 25-30 ס"מ.

שלפוחית השתן: שק שריר שתפקידו לאגור שתן ולפלוט שתן. השלפוחית מורכבת מ-2 סוגרים, האחד לא רצוני (פנימי) והשני רצוני (חיצוני).

שלפוחית השתן של האישה קטנה משל גברים. נפח השלפוחית יכול להגיע ל-700-800 מ"ל, אך תחושת הצורך להתפנות מגיעה כאשר נפח השתן ב-400 מ"ל.

יש התאמה בין המערכת הסימפתטית והפראסימפתטית לשתן.

המערכת הסימפתטית גורמת לשלפוחית להרפיה – הסוגר הפנימי מתכווץ = עצירת שתן. המערכת הפראסימפתטית גורמת לשלפוחית להתכווץ – הספינקטר הפנימי מתרפה = השתנה.

השופכה: צינור המעביר שתן משלפוחית השתן אל מחוץ לגוף. אורך השופכה אצל גבר כ-15 סנטימטר, אצל אישה כ-4 סנטימטרים.

השתן יוצא מהכליות דרך השופכנים (URETERS) שיורדים לאורך שני צידי עמוד השדרה, נכנסים לתוך חלל האגן ומתחברים אל שלפוחית השתן (URINARY BLADDER) הנמצאת בחלל האגן. מהשלפוחית יוצא השתן דרך השופכה (URETHRA).

עמ' 71

זיהום בדרכי השתן: חיידקים החודרים דרך השופכה לשלפוחית מתיישבים בה וגורמים לזיהום. הזיהום נפוץ יותר אצל נשים בגלל קרבת פי הטבעת לפתח השופכה.

שלבים ביצירת השתן:

1. סינון הדם: תנועת מים וחומרים אחרים מהדם דרך מחסום הסינון (מולקולות חיוניות כמו חלבונים וגלוקוז נשארות בדם).
2. ספיגה חוזרת: המים והחומרים ממשיכים לחלק בנפרון בו מתבצעת ספיגה חוזרת לדם של מים ואלקטרוליטים חיוניים.
3. הפרשה: תנועת החומרים שהסתננו אל צינורית איסוף השתן ואל השופכנים.

בלוטת יותרת הכליה (אדרנל): בלוטה הנמצאת מעל הכליה, בצמוד אליה.

מורכבת מ-2 שכבות- החיצונית מייצרת הורמונים שומניים והפנימית מייצרת הורמונים חלבוניים.

חלק מהורמונים הנוצרים ביותרת הכליה הם:

1. אלדוסטרון - הורמון הפועל על הכליה ומקטין את איבוד המלחים והמים בשתן ובכך תורם לעליית לחץ הדם.

2. אדרנלין – הורמון המופרש לדם במצבי לחץ נפשי או גופני. במצב לחץ האדרנלין פועל במקביל למערכת העצבים הסימפטטית ולשני המנגנונים יש השפעה דומה על האיברים.

האדרנלין גורם להגברת תפוקת הלב והריאות, להגדלת קוטר דרכי הנשימה, להקטנת זרימת הדם לעור (עור חיוור וקר), להזעה ועוד. כשמתרחש אירוע פתאומי מלחיץ, ניתן לחוש בקצב לב מהיר, בנשימות מהירות ועור קר וחיוור. (השפעות של המערכת הסימפתטית).

ADH הורמון אנטי-משתן:

מיוצר בבלוטת יותרת המוח ומופרש כאשר ההיפותלמוס במוח מרגיש ירידה בנפח המים בדם ובכמות הנוזלים בגוף. ההורמון מופרש אל הדם ומגיע דרך מערכת ההובלה אל הכליות. תפקיד ההורמון הוא לאפשר מעבר מים בחזרה אל זרם הדם ובכך לשמור יותר נוזלים בגוף.

---