מערכת השריר — Muscular System

רקמת שריר היא אוסף תאים המסוגלים להתכווץ וליצור תנועה או כוח. לשריר יש מנגנון ההופך אנרגיה המשתחררת מתהליכים כימיים לאנרגיה מכנית.

תפקידי השרירים:

1. תמיכה וכוח - להפעיל את תנועות הגוף וליצור תנועות של מבנים בתוך הגוף.
2. שמירה על יציבות ותנוחה - תומכים ומייצבים את הגוף ביחד עם מערכת השלד.
3. עוזרים בוויסות חום הגוף.

השרירים בגוף נחלקים ל-3 סוגים:

1. שרירים חלקים (smooth muscle): שריר שפעולותיו אינן רצוניות ולא ניתן לשלוט בו, מי שמשפיעה עליו היא מערכת העצבים האוטונומית (בלתי רצונית). פועלים לאורך זמן. לדוגמה: השכבה השרירית בכלי"ד, השכבה השרירית בוושט, בסמפונות.

2. שרירים משורטטים, שריר שלד (skeletal muscle): שריר רצוני שניתן לשלוט בו. מופעל ע"י מערכת העצבים הסומטית, הרצונית. פועלים לאורך זמן קצר יחסית. לדוגמה שרירי הרגליים, הידיים, הצוואר, מחוברים לעצם שאותה הם מזיזים כאשר הם מתכווצים.

3. שריר הלב (cardiac muscle): שריר שמבנהו כמו שריר שלד, כלומר שריר משורטט, אך מתפקד כשריר חלק- בלתי רצוני. מושפע ממערכת העצבים האוטונומית (בלתי רצונית). אין אנו יכולים לשלוט בפעימות הלב. שריר חזק הפועל לאורך זמן.

sarco = myo = muscle = שריר

סיב שריר (myo fiber) מורכב מתאים מיוחדים ומחוללי יכולת התכווצות. מכיל את כל האברונים המצויים בכל תא רגיל, אך נמצאות בו כמויות גבוהות של מיטוכונדריה. נוסף על כך, בתא שריר מצויים שני חומרים חשובים:

1. מיוגלובין- מיוגלובין הוא חלבון קטן, המשמש לצד ההמוגלובין לנשיאת חמצן העיקרי בתאי שריר. הזיקה שלו לחמצן אפילו חזקה יותר משל ההמוגלובין. כלומר הוא נמצא בתוך תא השריר ואוגר את החמצן המגיע מההמוגלובין בזרם הדם אל אותו שריר.

בפעילות מאומצת השריר דורש הרבה חמצן. אם אין חמצן הוא מבצע נשימה אנאירובית (ללא חמצן) והתוצר של הנשימה האנאירובית היא חומצת החלב, וזה ה"שריפה" והכאב שאנחנו מרגישים בשרירים.

2. אשלגן- הינו מרכיב עיקרי בתאים ואחד מתפקדיו הוא לשמר פוטנציאל חשמלי הדרוש לפעולה תקינה של השרירים, כלומר חיוני לפעולת תזוזת השרירים.

עמ' 81

---