מערכת החיסון — Immune System

☒ אנטיגן: כל חומר החודר לגופנו ומעורר תגובה חיסונית, או כל חומר שעל שטח פניו יש מספיק דטרמיננטות אנטיגניות המעוררות יצירת תגובת חיסון ספציפית כנגדו. לדוגמה: חיידקים, נגיפים ואף רקמות איברים זרות (כתוצאה מהשתלת איבר).

AntiGen = Antibody Generator

☒ דטרמיננטה אנטיגנית: האתר על האנטיגן שאליו מתחבר הנוגדן. התגובה החיסונית מתבצעת למעשה כנגד אתרים מסוימים על פני האנטיגן ולא נגד מולקולת האנטיגן כולה.

לעיתים רחוקות אפשר למצוא דטרמיננטות זהות על פני שני אנטיגנים שונים. במקרים אלה התגובה החיסונית תהיה זהה.

☒ נוגדן - Antibody: חומר חלבוני הנקשר ומגיב בצורה ספציפית לאנטיגן כלשהו.

אנטיגן אשר ינסה לחדור לגוף יתקל במספר קווי הגנה של הגוף, שינסו למנוע את כניסתו.

קו ההגנה הראשון- מחסומים פיזיים:

אלו הם הגורמים הראשוניים בהם יתקל כל אנטיגן המנסה לחדור לגוף.

☒ העור- מהווה חוצץ ראשוני נגד אנטיגנים. מלבד היותו חוצץ פיזי, חומצות החלב המופרשות מבלוטות החלב מפריעות לקיום חיידקים ופטריות (PH 5.5 בסולם).

תאי האפידרמיס (תאי עור מתים) מתחלפים בתדירות גבוהה, ועם נשירתם נשרים גם המזהמים הנושאים על העור.

מיקרואורגניזמים רבים חיים על העור או בתוכו, אך אינם מזיקים כל עוד אינם חודרים לתוך הגוף.

☒ תאים ריריניים וריסיים - מגינים על דרכי הנשימה מפני מזהמים שונים. התאים הריריניים מפרישים ריר. הריר מכיל ליזוזומים (אנזימים קטנים המכילים ריכוז גבוה של אנזימי פירוק) המפרקים את האנטיגנים, והתאים הריסיים מסלקים אותם החוצה בתנועות קצובות. מנגנון זה יכול להיפגע ע"י עישון, אלכוהול, ומחלות ויראליות שונות.

☒ שיעול ועיטוש- בדרכי הנשימה קיים מנגנון הגנה של שיעול ועיטוש שמטרתו לסלק החוצה אנטיגנים שחדרו פנימה.

☒ דמעות- מכילות ליזוזומים שמפרקים את האנטיגנים שנכנסים לעין.

☒ מערכת העיכול- כוללת מנגנוני הגנה לכל אורכה: רוק המכיל אנזימים, חומצות קיבה חזקות (PH בסולם 2) ורקמה לימפתית במעי הדק (המשתייכת כבר לחלקים אחרים במערכת החיסון) העוזרים לפירוק האנטיגנים החודרים.

☒ דונג אוזניים- חומצות השומן המופרשות מבלוטות החלב באוזניים מדביקות את האנטיגנים ויוצרות דונג (הצהוב שיש לכולנו באוזניים), הנושר באופן טבעי עם הזמן (שעוותי, צבעו אפרפר-שקוף בתחילה והופך לצהבהב עם הצטברות האנטיגנים).

קו הגנה שני- פאגוציטים (תאים בלעניים) – תגובה לא ספציפית:

הפאגוציטים הם תאי דם לבנים התוקפים כל גורם זר החודר לגוף ללא כל הבחנה. במפגש עם אנטיגן הוא עוטף אותו בקרום ומפרק אותו באמצעות אנזימים (פאגוציטוזה).

הפאגוציטים מתחלקים ל-2 סוגים:

1. נייטרופילים: תאי דם לבנים הנמצאים בדם.

2. מקרופאגים: תאי דם לבנים גדולים הבולעים אנטיגנים וחומרים אחרים, לרוב נמצאים מחוץ לדם באזורי חיבור בין איברי הגוף וזרם הדם (לדוגמה: קשרי לימפה, ריריות דרכי הנשימה...)

קו ההגנה השלישי – לימפוציטים - התגובה החיסונית הספציפית:

הלימפוציטים הם הקבוצה המורכבת ביותר מבין התאים הלבנים. יש להם טווח רחב של פעילויות מיוחדות כנגד מזהמים ושאר גורמים זרים החודרים לגוף.

כלל הלימפוציטים נוצרים במח העצם, חלקם נודדים ישירות לקשרי הלימפה ועוברים תהליך הבשלה נוסף בבלוטת התימוס (נמצאת בבית החזה מעל הריאות). הלימפוציטים מייצרים את הנוגדנים- חלבונים המגיבים באופן ספציפי לכל אנטיגן תוך התחשבות בשני גורמים: סוג האנטיגן ומקום חדירתו.

תהליך המיון מוביל להיווצרות שלוש קבוצות:

☒ לימפוציטים T (עברו הבשלה בתימוס) – "הורגים" ומכוונים תגובת פאגוציטים.

☒ לימפוציטים B (שנדדו ישירות לקשרי הלימפה) – נוגדנים וזיכרון חיסוני.

☒ תאי הרג טבעיים.

כל הנוגדנים מיוצרים ע"י לימפוציטים B ובנויים מחלבונים (אימונוגלובולינים).

מבנה מולקולת הנוגדן מאפשר לו להקשר לכמה אנטיגנים בו-זמנית.

הנוגדנים מתחלקים לחמש קבוצות הנבדלות אחת מהשנייה ב: גודל, מיקום בגוף, תכונות פיזיקליות וכימיות וכן בתפקידן במערכת החיסון.

מה שיקבע את סוג הנוגדן הוא סוג האנטיגן ומקום חדירתו.

לדוגמה: אם חדר אנטיגן X למערכת העיכול, ייוצרו כנגדו נוגדנים מסוג Y. אם אותו אנטיגן X חדר לדרכי הנשימה, ייוצרו כנגדו נוגדנים מסוג Z.

1. נטרול וירוסים (נגיפים) ורעלנים.
2. אופסוניזציה – היקשרות הנוגדן למעטפת האנטיגן ← הגברת קצב השמדת האנטיגנים ע"י מקרופאגים ולימפוציטים T הרג.

1. IgM: אימונוגלובולין. הנוגדן הנוצר בעת החשיפה הראשונה לאנטיגן. נוגדנים אלו מצויים בעיקר בדם, בגלל גודלם המולקולרי- דבר המונע מהם להגיע לנוזל הבין-תאי, ובמצב תקין הם אינם נוכחים באיברים וברקמות.

נוגדנים אלו נוכחים בחדירה הראשונה של אנטיגן לגוף, בתגובת החיסון הראשונית, ומשתתפים בהפעלת מערכת המשלים, במשיכת פאגוציטים, ובנטרול נגיפים ורעלים.

2. IgG מתפתח לאחר יצירת נוגדני IgM.

3. IgA: זהו נוגדן הממלא תפקיד חשוב בהתגוננות הגוף מפני חדירת מיקרואורגניזמים דרך קו ההגנה ה-1. ניתן למצוא אותו בדם ובהפרשות הגוף כבר בקו ההגנה הראשון: רוק, דמעות, זיעה, מערכת הנשימה (בריאות), וכן בחלב האם - דבר המקנה חיסון טבעי לתינוק.

4. IgE: נוגדן הגורם לתגובות אלרגיות חריפות. זהו הנוגדן היחידי שגורם נזק יותר מתועלת. אחוז קטן מהנוגדנים, ששיעורם משתנה מאדם לאדם. מעורב בעיקר בדלקת ובתופעות אלרגיה. לעיתים קרובות נוגדן זה יעיל נגד זיהומים טפיליים.

5. IgD

למרות פעילות הנוגדנים, ההתקפה הישירה על האנטיגנים אינה מספקת בתנאים רגילים להגנה על הגוף מפני פולש.

התהליך הנ"ל מוגבר באמצעות מספר גורמים, כגון אנזימים, ותהליך האנפילקטית ועוד.

בתגובה החיסונית מגיבים ומתמיינים סוגים רבים מאוד של תאי דם לבנים. תהליך נוסף המתרחש בזמן ההתמיינות של לימפוציטים B ו-T הוא היווצרות תאי זיכרון. ברגע שקיימים בגוף תאי זיכרון, חשיפה נוספת תביא ליצירת נוגדנים והשמדה מהירה יותר של האנטיגן. אם בחשיפה ראשונית לוקח לגוף 7-10 ימים לייצר נוגדנים, כאן מדובר במספר שעות. לרוב לא יספיקו אפילו להופיע סימנים, והאדם לא ידע שנדבק במחלה.

התהליך:

[תרשים: תגובת הנוזל (Humoral) → מפגש לימפוציטים B - אנטיגן → ייצור נוגדנים ע"י תאי B פלסמה / יצירת תאי B זיכרון. התגובה התאית (Cellular) → מפגש לימפוציטים T - אנטיגן → יצירת תאי T זיכרון / התמיינות מהירה של תאי T הרג ותאי T עזר. (מתרחשות במקביל) → זיכרון חיסוני]